Ta'anith
Daf 22b
משנה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵירְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְהוֹבְקְעָה הָעִיר וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּֽנְסוּ לָאָרֶץ וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וְנִלְכְּדָה בֶּיתָּר וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.
Traduction
Cinq malheurs arrivèrent à nos ancêtres le 17 Tamouz, et 5 le 9 Ab. —Le 17 Tamouz: les tables de la Loi furent brisées; le sacrifice quotidien cessa d’être offert; la ville de Jérusalem subit une brèche; Apostomos (132)OuÊ: Postumos. M. S. J. Halberstam, Revue des Žtudes juives, 2, pp. 127-9, propose de lireÊ: Faustinus (Julius Severus), par suite de deux lŽgres mutations, Pen F et m en n. brûla la Loi, et érigea une idole (statue) au sanctuaire. —Le 9 Ab: la défense fut notifiée à nos ancêtres de n’avoir plus à entrer en Palestine; le premier et le deuxième temple furent ruinés en ce jour; Bethar fut prise, et la charrue passa sur le sol de la capitale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמשה דברים וכו' בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות. כדקאמר בגמרא שבשביעי בסיון עלה משה והוא תחלה לארבעים יום וכו' ונמצאו כלים בי''ז בתמוז וירד ושבר את הלוחות:
ובטל התמיד. שלא היה שם כבשים להקריב שהעיר באה במצור:
והובקעה העיר. בגמרא קאמר בשנייה דאלו בראשונה כתיב. בתשעה לחודש וגו' ותבקע העיר והכא בגמרא אמרו קילקול חשבונות יש כאן בהכתוב בראשונה:
ושרף אפוסטמוס את התורה. כך קבלו מאבותם:
והעמיד צלם בהיכל. פליגי הכא בגמרא אם בבית ראשון מיירי והוא צלם מנשה או בבית שני וצלם של אפוסטמוס שהיה אחד משרי היונים:
בט' באב נגזר וכו'. דבכ''ט בסיוון שילחו המרגלים ומקץ ארבעים יום שבו והן ב' דסיון ותמוז דהאי שתא מלויי מליוהו הרי ל''ב וח' דאב וכתיב ויבכו העם בלילה ההיא והיינו ט' באב:
וחרב הבית בראשונה ובשניה. כדתני' מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:
ונלכדה ביתר. עיר גדולה היתה ובה כמה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וכן גדולי החכמים שהוא מלך המשיח ואחר כך נפל ביד השונאים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חרבן המקדש:
ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כלה ונעשה כשדה חרושה:
משנכנס אב ממעטין בשמחה. כהאי דתנינן בסוף פ''ק ממעטין במו''מ ובבנין של שמחה:
הלכה: מָה רָאָה זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה וְלֹא מָֽצְאוּ עֵצִים בַּלִּישְׁכָּה. וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן וּמְסָרוּם לַצִּיבּוּר וְקָֽרְבוּ מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. וְהִתְנוּ עִמָּהֶן הַנְּבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁאֲפִילוּ לִשְׁכָּה מְלֵיאָה עֵצִים [שֶׁיִהְיוּ מְבִיאִין מֵעַצָמָן.] וְעָֽמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּן מִתְקָרֵב אֶלָּא מִשֶּׁלָּהֶן תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה [מִן] קָרְבַּן יָחִיד (מִקָּרְבַּן) [לְקָרְבַּן] צִיבּוּר. תַּנֵּי. אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲכָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה [מִ]קָּרְבַּן יָחִיד (מִקָּרְבַּן) [לְקָרְבַּן] צִיבּוּר. 22b מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אוֹתָן הַיָּמִים נוֹהֲגִין בָּהֶן בִּשְׁעַת קָרְבָּן וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אָנוּ הָיִינוּ מִבְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִן. וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְדָחִנוּ אוֹתוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָיוּ מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות וכו'. תוספתא היא בפ''ג והובאה לעיל ריש פרק ד' דשקלי' עד והיו מתענין ולא משלימין ושם מפורש וע''ש וכן הובא לקמן בפ''ק דמגילה:
מָהוּ בְּנֵי גוֹנְבֵי עֱלִי בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט פְּרֶסִדִאוֹת עַל הַדְּרָכִים לֹא הָיוֹ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלִַם. כָּל מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וִירֵא חֵט בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר הָיָה מֵבִיא אֶת בִּכּוּרָיו וְנוֹתְנָן בְּתוֹךְ הַסָּל וּמְחַפֶּה אוֹתָן קְצִיעוֹת וְנוֹטֵל אֶת הַעֱלִי וְנוֹתֵן אֶת הַסָּל עַל כְּתֵיפוֹ וְנוֹטֵל אֶת הַעֱלִי בְיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיוּ אוֹמֵרִים לוֹ. לְאֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ. אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת קְצַת קְצִיעוֹת הַלָּלוּ כַפּוֹת אֶחָד שֶׁלְדְּבֵילָה בָּעֱלִי הַזֶּה שֶׁבְּיָדִי. וְכִיוָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶת אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה מְעַטְּרָן וּמַּעֲלֶה אוֹתָן לִירוּשָׁלִַם. מָהוּ אוֹמֵר בְּנֵי סַלְמַיי הַנְּתִיצָּתִי. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהָיָב מִתְנַדֵּב עֶצִים וּגְזִירִים לַמַּעֲרָכָה הָיָה מֵבִיא עֵצִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין שְׁלָבִין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין סוּלָּם וְנוֹתְנָן עַל כְּתֵיפָיו. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה אוֹמֵר לוֹ. לְאֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ. אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהָבִיא שְׁנֵי גוֹזָלוֹת הַלָּלוּ מִן הַשּׁוֹבָךְ זֶה שֶׁלְּפָנַיי בְּסוּלָּם הַזֶּה שֶׁעַל כְּתֵיפַיי. וְכִיוָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶת אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה מָפָֽרְקָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לִירשָׁלִַם. עַל יְדֵי שֶׁנָּֽתְנוּ אֶת נַפְשָׁם לַמִּצְוֹת זָכוּ לִקְנוֹת שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר זֵיכֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה.
Traduction
(130)En tte se trouve un passage traduit (Sheqalim 4, 1). D’où vient la dénomination de yl[ ybnwg, etc. (131)Gr¾tz, Geschichte, t. 3, pp. 477-8. LittŽral.Ê: les dŽtourneurs de prŽmices et coupeurs de fruits.? Au temps de Jéroboam I, fils de Nabat, des gardes furent placés sur les routes, chargés d’empêcher les Israélites d’aller à Jérusalem apporter leurs offrandes au Temple. Cependant, les gens pieux, craignant comme un péché de négliger cette partie du culte, emportaient leurs prémices dans un panier qu’ils couvraient de fruits secs, avec un pilon à la main. C’est ainsi chargés, le panier de fruits sur l’épaule, qu’ils arrivaient au poste des gardes; et lorsque ceux-ci leur demandaient ce qu’ils vont faire, les habitants répondaient qu’avec ces fruits secs et ce pilon, ils vont fouler un gâteau de figues. Une fois le poste dépassé, ils ornaient leur panier, et le montaient à Jérusalem. La famille de Salmia Nitouts portait ce nom en souvenir de ce qu’à la même époque de persécution religieuse, ceux qui avaient offert d’apporter des bois et des bûches pour la combustion de l’autel, taillaient le petit bois en échelons pour former de l’ensemble une échelle. On la mettait sur l’épaule pour passer devant le poste desdits gardes. Lorsque ceux-ci demandaient aux passants où ils vont, les Israélites disaient vouloir chercher des pigeons dans tel et tel pigeonnier placé en avant de la route, à l’aide de l’échelle qu’ils portaient. Une fois le poste dépassé, on défaisait l’échelle, et l’on apportait le fagot à Jérusalem. Comme ces gens ont risqué leur vie pour accomplir ces préceptes religieux, ils se sont acquis pour toujours une bonne renommée, et l’on peut leur appliquer ce verset (Pr 10, 7): le souvenir du juste est une bénédiction.
Pnei Moshe non traduit
מהו בני גונבי עלי וכו' מהו אומר בני סלמיי וכו' משום דקתני בברייתא הן הן בני סלמיי וכו' מפרש מפני מה היו נקראים ג''כ כך:
Ta'anith
Daf 23a
הלכה: כָּתוּב וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד י֨י עַל הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶֽעָנָן֖ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י. וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה. שְׁבִיעִי שֶׁהוּא לַאַחַר הַדִּיבְּרוֹת וּתְחִילָּה לָאַרְבָּעִים. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. אַרְבָּעִין יוֹמִין אֲנָא מֵיעֲבֲד בְּטוּרָא כֵּיוָן שְׁהִגִּיעַ יוֹם אַרְבָּעִים וְלֹא בָא. מִיַּד וַיַּרְ֣א הָעָ֔ם כִּֽי בוֹשֵׁשׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִ‌ן הָהָ֑ר. וְכֵיוָן שְׁהִגִּיעַ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא. מִיַּד וַיִּקָּהֵ֙ל הָעָ֜ם עַֽל אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה לָנ֣וּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ וגו'. וַיֹּאמֶר י֨י אֶל מֹשֶׁ֑ה לֶךְ רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ וגו'. וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּֽחֲנֶֽה. אָמַר מֹשֶׁה. אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל שִׂשִּׁים רִיבּוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קוֹל לְקוֹל. וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָֽנֹכִ֖י שׁוֹמֵעַ׃ אָמַר רִבִּי יָסָא. קוֹל קִילוּס עֲבוֹדָה זָרָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יָסָא. אֵין כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁאֵין בּוֹ אוּנְקִי אַחַת מֵחֶטִיוֹ שֶׁלְעֶגֶל. וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל הַֽמַּֽחֲנֶ֔ה וַיַּרְ֥א אֶת הָעֵ֖גֶל וּמְחוֹלוֹת. רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מִיכָּן שֶׁלָּא יְהֵא אָדָם דָּן (עוּמָדוֹת) [אוּמָדוֹת]. דָּרַשׁ מֹשֶׁה מִקַּל הָחוֹמֶר. מָה אִם פֶּסַח שֶׁהִיא מִצְוָה יְחִידִית נֶאֱמַר בּוֹ וְכָל עָרֵ֖ל לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ. הַתּוֹרָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ אַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיִּֽחַר אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָיו֙ אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשַׁבֵּ֥ר אוֹתָם תַּ֥חַת הָהָֽר׃ תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ שֶׁשַׁבְּרֵם. [שֶׁנֶּאֱמַר] וְאֶכְתֹּב֙ עַל הַלּוּחוֹת אֶ֨ת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל הַלּוּחוֹת הָרִֽאשֹׁנִי֖ם אֲשֶׁ֣ר שִׁיבַּרְתָּ. אָמַר לוֹ. 23a יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁשִּׁיבַּרְתָּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הַלּוּחוֹת הָיָה אוֹרְכָן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. וְהָיָה מֹשֶׁה תָפוּשׂ בִּטְפָחַיִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטְפָחַיִים וּטְפָחַיִים רֵיוַח בָּאֶמְצָע. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחוֹטְפָן מִיָּדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה. וְגָֽבְרָה יָדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָטְפָן מִמֶּנּוּ. הוּא שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבְּחוֹ בַּסּוֹף וְאוֹמַר וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה. יְיֵא שְׁלָמָא עַל יָדָא דְגָֽבֵרָת עַל מִינָא. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר אַבַּיי. [הַלּוּחוֹת] הָיוּ מְבַקְּשִׁין לִפְרוֹחַ וְהָיָה מֹשֶׁה תוֹפְשָׂן. [דִּכְתִיב] וָֽאֶתְפּוֹשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הַכְּתָב עַצְמוֹ פָרַח. רִבִּי עֶזְרָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי סִימוֹן. הַלּוּחוֹת הָיוּ מַשּׂאוּי אַרְבָּעִים סְאָה וְהַכְּתָב הָיָה סוֹבִלָן. כֵּיוָן שֶׁפָּרַח הַכְּתָב כָּֽבְדוּ עַל יָדָיו שֶׁלְמֹשֶׁה וְנָֽפְלוּ וָנִשְׁתַּבְּרוּ.
Traduction
Comme il est écrit (Ex 24, 16): la gloire de l’Eternel résida sur le mont Sinaï, et le nuage le couvrit six jours; il appela Moïse le 7e jour, et Moïse monta; ce 7e j. qui a suivi la promulgation de la Loi (le 7 Siwan) était le 1er des 40 de l’absence de Moïse. Il dit au peuple d’Israël: Je vais rester 40 jours sur la montagne (133)Or, en joignant 23 jours de reliquat du mois de Siwan aux 17 en Tamouz, on a le total de 40. C'Žtait donc le 17 T.. Lorsqu’au 40e jour il ne descendit pas de suite, le peuple voyant que Moïse tarde à descendre de la montagne (ib. 32, 1), qu’à la 6e heure (134)Jeu de mots sur le terme [184] de ce verset, qui a ici le sens de diffŽrer, et peut signifierÊ: dans six (ˆ la 6e heure). du jour il n’était pas arrivé, aussitôt (ibid.) le peuple s’assembla auprès d’Aaron, lui disant: lève-toi, fabrique-nous des Dieux qui marcheront devant nous, etc.; puis (ib. 7): L’Eternel dit à Moïse, va, descends, ton peuple a perverti sa voie etc.; Josué entendit la voix du peuple dans le mal et dit à Moïse, il y a une voix de guerre (révolte) au camp. —Quoi, lui dit Moïse, l’homme qui doit commander un jour à ces myriades de personnes ne sait pas distinguer les voix les unes des autres; et il répondit (ib. 18): ce n’est ni une voix forte de chant, ni une voix faible; j’entends la voix de personnes qui chantent ensemble; c’est-à-dire, ajoute R. Yassa, je distingue les chants que l’on entonne pour les idoles. R. Judan dit au nom de R. Yassa: il n’y a pas de génération qui ne souffre pour une parcelle (uncia) de l’adoration du veau d’or (135)B., Sanhedrin 102a.. Lorsqu’il approcha du camp, il vit le veau et les danses (ib. 19). L’attente de Moïse jusque là, observe R. Hilqia au nom de R. Aha (136)Rabba ˆ (Ex 46)., prouve qu’il ne faut pas juger selon les apparences seules. Moïse fit alors ce raisonnement a fortiori (137)B., Shabat 87aÊ; Rabba ˆ (Ex 19) et dit: si pour l’agneau pascal, qui constitue un seul précepte religieux, il est dit (ib. 12, 48): nul incirconcis n’en mangera; il devra à plus forte raison en être de même du résumé de toute la loi (ces tables dont Israël n’est plus digne). La colère de Moïse s’enflamma; il rejeta les tables de ses mains, et les brisa au bas de la montagne (ib. 32, 19). R. Ismaël a enseigné que l’Éternel a dit à Moïse de les briser, selon ces mots (Dt 10, 2): j’écrirai sur les tables les paroles qui se trouvaient sur les premières tables que tu as brisées; c’est que tu as bien fait de les briser, semblait dire Dieu. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan (138)J., (Sheqalim 6, 1).: les tables étaient longues de 6 palmes et larges d’autant; et tandis que Moïse tenait 2 palmes en mains, Dieu en tenait deux, et il restait un égal espace libre au milieu. Lorsque Israël adorait le veau d’or, Dieu voulut reprendre les tables des mains de Moïse, mais la main du législateur devint assez forte pour les enlever. C’est un acte dont il fut loué plus tard, en ces termes (ib. 34, 12): et pour toute la main puissante; c’est-à-dire, salut à la main qui l’a emporté sur moi. Selon R. Yohanan au nom de R. Yossé b. Abayé, les tables voulaient échapper (s’envoler) à Moïse, mais il les retint, comme il est dit (Ex 9, 17): je saisis les 2 tables. On a enseigné au nom de R. Néhémie (139)Rabba sur (Ex 46)Ê; Avot de R. Nathan, ch. 41.: l’écriture même s’envola. R. Ezra au nom de R. Juda b. Simon dit: les tables formaient une charge de 40 saas que l’écriture soutenait en l’air; aussitôt que celle-ci eut disparu, le poids total s’affaissa sur Moïse; les tables tombèrent, et se brisèrent. – (140)Suit un passage traduit en (Berakhot 4, 1).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב. וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו'. מפרש האיך כלו מ' יום בשבעה עשר בתמוז ובו נשתברו הלוחות:
אונקי אחת של פורענות. מחמת חטאו של עגל:
שלא יהא אדם דן אומדות. מאומדן דעתו עד שיראה או יהא ברור בעיניו הדבר:
וּבָטַל הַתָּמִיד. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בִּימֵי מַלְכוּת יָווָן הָיוּ מְשַׁלְּשְׁלִין לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין שְׁנֵי כְבָשִׂים. פַּעַם אַחַת שִׁילְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהֶעֱלוּ לָהֶן שְׁנֵי גְדָיִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָֽצְאוּ שְׁנֵי טְלָאִים בְּלִישְׁכַּת הַטְּלָאִים. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הֵעִיד רִבִּי יְהוּדָה בֶּן אַבָּא עַל תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. וְאָמַר רִבִּי לֵוִי. אַף בִּימֵי מַלְכוּת הָרִשְׁעָה הַזֹּאת הָיוּ מְשַׁלְּשְׁלִין לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין שְׁנֵי גְדָיִים. וּבַסּוֹף שִׁילְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהֶעֱלוּ לָהֶם שְׁנֵי חֲזִירִים. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ לְמַחֲצִית הַחוֹמָה עַד (שֶׁנָּתַץ) [שֶׁנָּעַץ] הַחֲזִיר וְקָפַץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים פַּרְסָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גָֽרְמוּ הָעֲווֹנוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְחָרַב הַבַּיִת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
בימי מלכות יון וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ד דברכות:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ. כֹּֽה אָמַ֞ר י֨י צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י יִֽהְיֶ֤ה לְבֵית יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה. צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בַּתַּמּוּז. יוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטַל הַתָּמִיד. וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. צ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩. זֶה תִשְׁעָה בְאַב. שֶׁבּוֹ חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִייָה. צ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י זֶה שְׁלֹשָׁה בַתִּשְׁרֵי שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. צ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י. זֶה עֲשָׂרָה בַטֵּבֵת. יוֹם שֶׁסָּמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלִַם.
Traduction
vide
וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. כָּתוּב בְּתִשְׁעָ֣ה לַחוֹדֶשׁ הוֹבְקְעָה הָעִֽיר וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִילַאי. קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר י֨י אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ בֶּן אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר אָ֨מְרָה צּוֹר עַל יְרֽוּשָׁלַ֨ם֙ הֶאָ֔ח. מָהוּ הֶאַח. אִין תִּימַר. בְּאֶחָד בְּאַר. עַדַּיִין לָא נִשְׂרַף. אִין תֵּימַר בְּאֶחָד בְּאֶלּוּל. [בְּ]יוֹם וָלַיְלָה נְפַק בַּלְדָּרָה מִן יְרוּשָׁלִַם וּבָא לְצוֹר. אֶלָּא קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ. וְנִתְקַלְקְלוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ וְנִתְקַדֵּשׁ. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי מָנָא בָעִי. נִיחָא נִתְקַלְקְלוֹ לְשֶׁעָבַר. דִּילְמָא לְהַבָּא. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. [מַה בֵינִיהוֹן.] עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. סִימָנָא מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה. מָה הַלּוּז הַזֶּה מִשֶּׁהוּא מוֹצִיא אֶת נִיצּוֹ וְעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת פֵּירוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. כָּךְ מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב הַבַּיִת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. מָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. (בְּשִׁבְעָה עָשָׂר) [בְּאֶחָד] בְּאַב חָרַב הַבַּיִת. מָאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. בְּתִשְׁעָה בְאַב חָרַב הַבַּיִת.
Traduction
En ce jour, dit la Mishna, la ville fut conquise.'' Il est écrit (Jr 39, 2): le 9 du mois la ville fut prise; tandis qu’ici on fixe la date du 17 Tamouz? Dans ce verset, répond R. Tanhoum b. Hanilaï, il y a une erreur de calcul (un arriéré de 8 jours); c’est ainsi qu’il est dit (Ez 26, 1): la 12e année, le 1er du mois, la parole de l’Éternel me fut adressée en ces termes: fils de l’homme, puisque Tyr a dit sur Jérusalem que c’est bien. Or, que signifie ce cri de joie? Ce ne saurait être le 1er Ab, la ville n’étant pas encore brûlée alors, ni le 1er Eloul, car il n’est pas admissible que le porteur de nouvelles (veredarius) ait voyagé jour et nuit sur la route de Jérusalem à Tyr, pour arriver dans cette ville (très éloignée de la 1re) au 1er Eloul; il faut donc admettre une erreur de calcul à la suite de toutes les souffrances qu’a subies Israël, et il en sera de même pour la date du 9 Tamouz (au lieu de 17). R. Yohanan et R. Simon b. Lakish expliquent différemment ce fait: selon le premier, il ressemble à un roi qui, lorsqu’il est assis à établir des comptes, reçoit la nouvelle que son fils a été fait captif; ses calculs seront troublés, et il ordonnera de fixer désormais ce jour comme point de départ de nouveaux calculs; d’après le second, si un tel roi reçoit cette triste nouvelle pendant qu’il établit les calculs, et que de plus son fils a dû être tué, il établira ce dernier jour comme point de départ des nouveaux comptes (voilà pourquoi le prophète donne au fait la date du 1er du mois). Mais, objecte R. Mena, on comprend le trouble dans les comptes passés (entre la prise de Jérusalem et sa ruine); pourquoi en serait-il de même à l’avenir (après cette époque, lorsque les esprits sont calmés, et comment expliquer l’erreur d’Ézéchiel)? Or, quelle différence y a-t-il à admettre que la ville subit une brêche le 9 Tamouz ou le 17, et n’y a-t-il pas toujours un intervalle de 21 jours entre ce fait et la ruine totale de la ville, puisque R. Abouna interprète comme indice à ce sujet ces mots (Jr 1, 11): Je vois un bâton fleuri, c’est-à-dire comme entre la floraison de l’amande et sa maturité il y a un intervalle de 21 jours, il y a eu un même espace de temps entre la brèche de la ville et sa ruine? La différence n’est qu’une question de date; d’après celui qui fixe la brèche de la ville au 9 Tamouz, la ruine est survenue le 1er Ab; d’après l’autre, qui attribue cette brèche au 17 Tamouz, la ruine a eu lieu le 9 Ab.
Pnei Moshe non traduit
כתיב. בתשעה לחודש וגו' בירמי' ל''ט כתיב בעשתי עשרה שנה וצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר וכ''כ במלכים ב' כ''ה ואת אמר הכין בי''ז בו:
קלקול חשבונות יש כאן. בהכתוב וטעו בח' ימים מוקדם ומביא ראיה כהדא הוא דכתיב ביחזקאל כ''ו ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש וגו' ואותה שנה נחרב הבית כדכתיב להלן שם ל''ג ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר וזה היה בטבת שלאחר שנת החורבן וכתיב בקרא דלעיל בא' לחודש וגו' בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח מהו האח מה שמחה היה להם בא' לחודש ואיזה אחד לקודש הוא אין תימר אחד באב עדיין לא נשרף הבית ואין תימר באחד באלול שלאחר אב באותה שנה וכי אפשר ביום ובלילה נפק בלדרה הוא המביא הכתבים והשליחות ואתי לצור בימים מועטים הללו והיא רחוקה הרבה מירושלים אלא קלקול חשבונות יש כאן וטעו בחשבון מחמת רוב הצרות שעברו עליהן ולא רצה הכתוב לשנות מכמו שהיו סבורים וכן נמי איכא קלקול חשבון בהכתוב בט' לחודש הובקעה העיר שלא היה זה אלא בי''ז בתמוז:
יעשה זה. היום שאתם סבורים ראש לחשבונות:
נשבה בנך ונתקדש. כמו ונתגדש כלומר שנעשה כמין גדיש וחרבה אמר וכו':
ניחא נתקלקלו לשעבר. מזמן שהובקעה העיר שהיו טרודים בצרות ובמלחמות עד יום היכבשה ונשרפה בעשתי עשרה שנה אלא דלמא להבא בתמיה שלאחר החורבן שכבר עברו מעליהן מפני מה נתקלקלו החשבונות שאתה אומר שזה הפסוק באחד לחודש בעשתי עשרה שנה יען אשר אמרה צור וגו' ג''כ על ידי קלקול החשבון נכתב הלא זה היה אחר כך:
בין כמ''ד וכו' מה ביניהן וכו'. כלו' הרי לד''ה כ''א יום מיום שהובקעה עד יום שחרב היה כדדריש ר' אבינא סימנא מקל שקד וכו' א''כ למ''ד בט' לחודש הובקעה היאך אתה מוצא כ''א יום הללו ואם נאמר דלהאי מאן דאמר לית ליה האי סימנא דמקל שקד ומהדר דכ''ע אית להו האי סימנא ולמ''ד בט' לחודש הובקעה צ''ל דבא' באב חרב הבית ומ''ד וכו' והא הוא דאית ביניהון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source